החלום של יבגני וילנה

את מיכל הזכוכית והשידה השחורה שירטטנו ובנינו במידות המדויקות של החלל. חורי גישה לצנרת, איוורור ועבודה נקייה.

אחר כך באה הבנייה של הנוף. גזעים אמיתיים של אלון השעם וסלעים עוצבו, גולפו ונצבעו ביד, כך שייראו טבעיים אבל יקלילו את המשקל הכולל של הטרריום.
השתילה הייתה האתגר. יבגני וילנה ביקשו ג'ונגל עמוס ובועט, ואני בדרך כלל נוטה למינימליזם. הכנסתי סחלבים נדירים, ברומליות, צמחי אוויר, צמחים טורפים, בגוניות, שרכים ופפרומיות, ושמרתי אזורים פתוחים שנותנים לעין לנשום. הרבה צבע ובלי כאוס.

אחר כך המערכת נשארה אצלי חודשיים של הרצה: אוורור, תאורה, השקיה וערפול אוטומטיים. זה הזמן לבדוק שכל המערכות מדוייקות בידיוק. מעדיף שזה יקרה בסדנה ולא בסלון שלהם. בינתיים התייצבו גם הספרינגטיילס והאיזופודים שמנקים את המערכת.

ואז ההובלה: 130 ק"ג של זכוכית, גזעים, אדמה וצמחים עדינים, ארבעה אנשים, עגלה, וקומה שביעית. חיברתי הכול מחדש ובדקתי.